Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘מורים ליוגה’

אני מאמין שהחיים בעיקרם אינם אוסף השעות והימים שבין לידתו של האדם למותו, אלא התוכן שאנו יוצקים לתוכו. הביטוי היותר חזק של הקיום איננו זרימת הזמן לאורך חייו של אדם, אלא אוסף החותמות שהוא מטביע על הסובבים אותו מכוח אישיותו ומעשיו, ואוסף החתימות שהעולם מטביע בו -דרך רגישותו ופתיחותו לגוונים היותר זקים של החיים. יש מי שניתנו לו חיים ארוכים, ובמובן המסויים הזה – כמעט ולא חי. ויש מי שחי חיים קצרים ומלאים. למד, ואהב, ולחם, וחינך לוחמים, התלבט בבעיות היותר עמוקות של חיינו – ונשאר עם זאת רגיש ופתוח – לחייך, לטייל, לפרוח, לשיר …

מתוך:    http://www.derech.net/presents.htm

מודעות פרסומת

Read Full Post »

שיתוף מרגש ונוגע ללב על היכולת לקבל את עצמנו בהיותנו אנשים רגישים מאוד.

מאת לילך עין-הבר

תמיד אמרו עלי שאני רגישה. “רגישה מדי”, אמרו.
היו שהסתכלו בהשתאות על היצור הלא רגיל שנתקלו בו, והיו כאלו שפשוט ראו בזה בעיה.
אלו שראו בזה בעיה התחלקו לשניים:
חלקם חשבו שאני “בעייתית”, כלומר, שזה מפריע להם, בעוד שאחרים רק ריחמו עלי כי הסיקו שאני בטח נורא סובלת וזה בטח מאוד מפריע לי.
אף אחד לא הבין את הצד היפה של התכונה ואת היתרונות שלה.
בבית קראו לי “הנסיכה והעדשה”, וידיד שלי אף קרא לי בשם חיבה “עודוש”.

להמשך…

Read Full Post »

תל-אביב


סדנת מבוא לקורס יוגה תרפיה לאנשים רגישים מאוד (כולל תרגול יוגה רכה)

24.04שבת, 12:00 – 10:00


4 מפגשי המשך:

3, 10, 17, 24 – בימי שני, 12:00 – 10:00

סטודיו "נעים", לפרטים… | 5188998 03


—————————————————————————————————————-

ביאטה שבון | מורה מוסמכת ליוגה ויוגה תרפיה | סדנאות ותרפיה נפשית לאנשים רגישים מאוד

 איזור המרכז – תל אביב יפו, רמת גן, גבעתיים 


Read Full Post »

הוא היה איש פשוט שחי חיים פשוטים, והיה לו טוב. היה לו טוב שיש לו בית, שהפרה חולבת, שהתרנגולות מטילות, שהאדמה מניבה, שהפירות צומחים, ושהשמש זורחת. היה לו טוב עם מה שיש לו. עד שבעל הבית השתגע. בעל האחוזה, האיש העשיר באזור, בעליהן של כל הקרקעות מכאן עד האופק, החליט ביום בהיר לעשות למישהו טוב על הנשמה ולתת לאיש פשוט הזדמנות להפוך לאיש עשיר מאוד.

הוא בחר באיש הפשוט שחי לו חיים פשוטים בקצה האחוזה. “יש לי עסקה משתלמת בשבילך!” הכריז חגיגית. “תמורת אלף דולר”, הסביר בעל האחוזה “תוכל לקנות ממני את כל הקרקעות שתצליח לעבור בהם במשך היום”. האיש חייך, זה נשמע טוב, יותר מדי טוב. “אבל יש לי תנאי אחד”, אמר בעל האחוזה, “תצטרך לחזור עד סוף היום לנקודת ההתחלה. אם תצליח לחזור לכאן עד שקיעת החמה, כל שטח האדמה שמכאן ועד המקום שהגעת אליו יהיה שלך. מחר בבוקר תצא לדרך. ואל תשכח להביא את הכסף!”, חתם בעל האחוזה את דבריו.

האיש רץ הביתה, שבר את קופת החיסכון הותיקה, משכן את הטרקטור שלו, ולמחרת עם הנץ החמה ניצב עומד מוכן ומזומן בנקודת הזינוק בחצר ביתו של בעל האחוזה. “היכון, הכן, וצא!” הכריז בעל האחוזה שהצטייד במשקפת טלסקופית, לא לפני שגבה את אלף הדולר שלו. האיש שנעל את נעליו הנוחות ביותר פצח בריצה מטורפת, הוא רץ ורץ ורץ, וכל פסיעה שקידמה אותו מילאה את לבו בשמחה, הוא ידע שמהיום בערב הכול יהיה שלו, המטעים, הכרמים, שדות החיטה והאורז, מקשאות האבטיחים והפרדסים, כל אלה יהיו רק שלו. והוא המשיך לרוץ ולרוץ. כשהשמש עמדה כבר באמצע הרקיע, החליט האיש שכדאי לו לרוץ עוד קצת, אם יצליח להקיף גם את כרמי הזיתים הוא יוכל בעתיד להפיק גם שמן זית, ואולי למכור גם זיתים כבושים. זה כדאי, שכנע האיש את עצמו והמשיך לרוץ קדימה.

רק בשעת צהריים מאוחרת הוא התחיל לחזור חזרה, לנקודת ההתחלה. הוא חשש שלא יספיק לחזור, ואימץ את כל כוחותיו כדי לרוץ. הוא רץ כמו מטורף, וככל שהשמש שקע כך הגביר את מרוצתו. אם לא יספיק לחזור הוא לא יקבל כלום, גם לא את אלף הדולרים. לבו פעם בקצב מטורף, ריאותיו נשפו במלוא העוצמה, הכאב בצלעותיו היה אדיר,וכל שרירי ושידרו מצוקה אמיתית, אבל הוא לא נתן לכל אלה להפריע לו במשימתו, הוא רץ קדימה במלוא הכוח, מתעלם גם מזרזיף הדם שהחל נוזל מאפו, הנה… הנה… הוא ממש רואה את קו הסיום.

ריאותיו נשפו במלוא העוצמה, הכאב בצלעותיו היה אדיר, וכל שריריו שידרו מצוקה אמיתית רץ! כאן… עוד רגע אחד… לפני שתשקע השמש… רגליו דרכו על קו הסיום. פרץ דם פרץ מאפו ומפיו, והוא קרס תחתיו. מאוחר יותר קברו אותו בני משפחתו בחלקת אדמה שאורכה מטר תשעים וחמישה ורוחבה שמונים סנטימטרים.

Read Full Post »

קונפוציוס נשאל: "מה מדהים אותך ביותר בבני האדם?

תשובתו היתה: "בני האדם מאבדים את בריאותם כדי לצבור כסף – ואז הם מאבדים את כספם כדי להציל את בריאותם. בשל מחשבותיהם על העתיד הם שוכחים את ההווה – וכך אינם חיים לא למען ההווה ולא למען העתיד. ובה בשעה שהם חיים כאילו לעולם לא ימותו, הם מתים כאילו מעולם לא חיו."

מתוך:      http://www.derech.net/presents.htm

Read Full Post »

נאום של סטיב ג'ובס (CEO of Apple and PIXAR  Animation) באוניברסיטת סטנפורד

חלק I

http://www.youtube.com/watch?v=m1vAcjNyJ0U&NR=1


חלק II

http://www.youtube.com/watch?v=__P7EM9KkpE&annotation_id=annotation_861852&feature=iv

לכבוד הוא לי להיות אתכם היום, באחת מהאוניברסיטאות הטובות בעולם. אינני בוגר אוניברסיטה. האמת היא, שזה הכי קרוב שהגעתי אי פעם לאוניברסיטה. היום אני רוצה לספר לכם שלושה סיפורים מחיי – וזה הכל.

הסיפור הראשון הוא על השלכות בלתי צפויות. נשרתי מאוניברסיטת ריד לאחר חצי שנה של לימודים, אבל המשכתי ללמוד שלא מהמניין כ-18 חודשים לפני שעזבתי לחלוטין. אם כך, מדוע נשרתי?

הסיפור מתחיל לפני שנולדתי. אמי הביולוגית הייתה צעירה מאוד ומסרה אותי לאימוץ. היא הרגישה שעלי להימסר לבוגרי אוניברסיטה, ולכן סודר שאני אאומץ על ידי עו"ד ואשתו. רק כשהגעתי לעולם הם החליטו שהם מ-מש רוצים בת. אז הוריי, שהיו הבאים ברשימה, קיבלו אותי במפתיע. אמי הביולוגית סירבה לחתום על המסמכים עד שהוריי הבטיחו לה שאלמד באוניברסיטה.

בגיל 17 אכן הלכתי לאוניברסיטה. אבל האוניברסיטה הייתה יקרה מאוד, וראיתי איך כל חסכונותיהם של הוריי מושקעים בשכר הלימוד שלי. לא ראיתי צורך בכך. לא ידעתי מה אני רוצה לעשות בחיים, ולא הבנתי איך לימודים באוניברסיטה יעזרו לי להבין את התשובה. אז

החלטתי לנשור. בדיעבד – זו הייתה ההחלטה החכמה ביותר בחיי. ברגע שנשרתי יכולתי להפסיק ללכת לקורסים שלא עניינו אותי, וללמוד את אלה שנראו לי מעניינים.

זה לא היה קל. לא היה לי חדר במעונות, אז ישנתי על רצפת חדרו של חבר. אספתי בקבוקי קוקה קולה בשביל הפקדונות של 5 סנט לפחית לקניית אוכל. כל יום ראשון בערב הלכתי 13 קילומטרים ברגל כדי לאכול ארוחה טובה בחינם במקדש של הארי קרישנה, ואהבתי את זה. אבל מה שלמדתי בתקופה זו היה יקר מפז. ויש לי דוגמה טובה לכך:

אוניברסיטת ריד לימדה אז את קורס הקליגרפיה הטוב ביותר בארה"ב. משום שנשרתי, ולא הייתי חייב ללכת לאף קורס רגיל, החלטתי ללכת לקורס הקליגרפיה. הדברים שלימדו שם היו יפים, היסטוריים ואמנותיים ברמה שמדע לעולם לא יוכל להשתוות לה.

לא היה לי סיכוי למצוא משרה כבוגר קורס קליגרפיה, אך שנים מאוחר יותר, כשתיכננו את מחשב המקינטוש הראשון, הכל חזר אליי, והמקינטוש נוצר בהשראה זו. היה זה המחשב הראשון עם טיפוגרפיה יפה. אם לא הייתי נושר מהלימודים, ולא לומד קליגרפיה, המקינטוש לא היה זוכה לתכונות הטיפוגרפיות שלו. מאחר שחלונות של מיקרוסופט פשוט העתיקו את המק, סביר להניח שלמחשבים אישיים לא הייתה הטיפוגרפיה היפה שיש להם אם לא הייתי נופל על הקורס הספציפי הזה.

אי אפשר להבין את ההשלכות מראש, אלא רק בדיעבד. צריך לסמוך על החוש השישי, על הגורל, החיים, שהכל יתקשר בעתיד.

הסיפור השני שלי נוגע לאהבה ואובדן. הייתי בר מזל – מצאתי מה אני אוהב לעשות בשלב מאוד מוקדם בחיי. ווז (סטיב ווזניאק) ואני הקמנו את אפל במוסך של ההורים שלי כשהייתי בן 20. עבדנו קשה ותוך עשר שנים נהפכה אפל מחברה של שני עובדים בלבד לחברה השווה 2 מיליארד דולר ומעסיקה יותר מ-4,000 עובדים. שנה לאחר שהוצאנו את יצירת הפאר שלנו – המקינטוש – ובדיוק חגגתי את יום הולדתי ה-30, פוטרתי מאפל. כיצד ניתן לפטר אדם מחברה שהקים בעצמו? ובכן, כשאפל התפתחה העסקנו איש שחשבתי שהיה מוכשר לנהל אותה איתי, ובשנה הראשונה הכל הלך חלק. אבל אז החלו התוכניות שלנו לחברה לנוע בכיוונים שונים. דירקטוריון החברה האמין בחזון של המנהל השני, ואני נהפכתי למובטל בגיל 30. והתמוטטתי.

במשך כמה חודשים לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. הייתי כשלון וכולם ידעו זאת. חשבתי לברוח מעמק הסיליקון. אבל ההכרה הבשילה בי לאיטה – עדיין אהבתי את מה שעשיתי, ושום דבר ממה שקרה באפל לא שינה את זה. ולכן החלטתי להתחיל מחדש.

בדיעבד – פיטוריי מאפל היו הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. במקום לשאת בכובד ההצלחה, התחלתי מחדש בקלילות. זה שחרר אותי כדי להיכנס לאחת מהתקופות היצירתיות ביותר בחיי. במהלך חמש השנים שלאחר מכן הקמתי חברה בשם נקסט, חברה בשם פיקסאר והתאהבתי באשתי לעתיד. פיקסאר יצרה את סרט הקולנוע הממוחשב הראשון בעולם – "צעצוע של סיפור" – וכיום היא חברת אולפני האנימציה הטובה בעולם. לימים, אפל רכשה את נקסט ואני שבתי לאפל, וגם הקמתי משפחה נהדרת.

אני משער שדבר מכל אלה לא היה קורה לו לא פוטרתי מאפל. התרופה הייתה מרה, אבל החולה היה זקוק לה נואשות. לעתים החיים מכים בך, אך אסור לאבד תקווה. הדבר היחיד שגרם לי להמשיך היה שאני אוהב את מה שאני עושה. ואם אינכם אוהבים את שאתם עושים, המשיכו לחפש. אל תתפשרו.

הסיפור השלישי שלי קשור למוות. כשהייתי בן 17 קראתי ציטוט: "אם תחיה כל יום כאילו הוא יומך האחרון, יום אחד בהחלט תהיה צודק". משפט זה השפיע עלי, ומאז, במהלך 33 השנים הבאות, הבטתי במראה ושאלתי את עצמי: "אם זה יומי האחרון, האם הייתי רוצה לעשות את מה שאני הולך לעשות היום?", וכל פעם שעניתי לעצמי "לא", ידעתי שהגיע הזמן לשינוי.

הידיעה שאני עומד למות ביום מן הימים הייתה המניע למרבית הבחירות הגדולות שעשיתי. מרבית השיקולים בחיים – גאווה, בושה וכדומה – אינם מנצחים את שיקול המוות, וכך אתה בוחר רק במה שבאמת חשוב. לזכור שאתה עומד למות זו הדרך הטובה ביותר להימנע מהמחשבה שאתה עלול להפסיד משהו. אם גם ככה אתה עירום, אין סיבה לא ללכת אחר הלב.

לפני כשנה אובחן גידול סרטני בלבלב שלי. עד אז לא ידעתי אפילו מה זה לבלב. הרופא אמר שלסוג סרטן זה לרוב אין מרפא ושקרוב לוודאי לא אחיה יותר מ-6 חודשים. הוא המליץ לי לדאוג לסידורים הדרושים, כלומר להתכונן למות.

חייתי עם האבחנה הזו במשך כל היום. בערב עשיתי ביופסיה. לשמחתי גילו הרופאים שמדובר בסוג נדיר של סרטן שניתן לרפא בניתוח. עברתי את הניתוח וכיום אני בסדר.

זו הייתה הקירבה הגדולה ביותר שלי למוות, ואני מקווה לא לחזור למקום זה בעשורים הקרובים. אחרי שעברתי את זה אני יכול לומר את הדברים הבאים:

איש אינו רוצה למות. אפילו אנשים שרוצים להגיע לגן עדן אינם רוצים למות כדי להגיע לשם. ובכל זאת מוות זה היעד שכולנו חולקים. הזמן שלכם מוגבל, אז אל תבזבזו אותו בלחיות חיים של אנשים אחרים. אל תיכנעו לדוגמות. כל דבר שאינו בא מהלב או מהאינטואיציה הוא שולי.

כשהייתי צעיר היה מגזין שנקרא "קטלוג העולם כולו", אשר היה כמו תנ"ך עבור הדור שלי. הוא היה כמו גוגל מודפס. היו שם כלים משגעים ורעיונות מצוינים. בגיליון האחרון של המגזין הייתה תמונה של דרך כפרית השכם בבוקר, ומתחתיה הכיתוב – "הישארו רעבים, הישארו פזיזים". היה זה מסר הפרידה שלהם. ותמיד איחלתי זאת לעצמי. והיום, אני מאחל זאת לכם.

הישארו רעבים. הישארו פזיזים.

Read Full Post »

פורסם בפורטל   yoga.co.il

מאת:ביאטה שבון – תרפיסטית גוף-נפש, מתמחה באנשים רגישים מאוד, מורה מוסמכת ליוגה תרפיה רגישת, מנהלת הקהילה של אנשים רגישים מאוד בישראל https://tnuaitit.com

 


השתתפתי לא מזמן בסדנת יוגה בהנחיית המורה שהמליצו לי עליה מאוד. השיעור התחיל בהרפיה שנמשכה כעשרים דקות. מכיוון שהשעה הייתה עדיין מוקדמת בבוקר, ובקושי הצלחתי להתעורר, הרגשתי צורך להתחיל בהרפיה ערנית יותר. לכן, בזמן שכולם נשכבו, נשארתי יושבת על מנת לעשות מדיטציה.

אותה הרגשה מוכרת התחילה להתעורר בתוכי. עשרים וחמישה אנשים שוכבים על הרצפה בזמן שהמורה מנחה את ההרפיה ואני שוב לא כמו כולם. הרגשתי את מבטה התוהה של המורה, המופנה אלי, שעורר בי אי נוחות קלה. אך מיד לאחר מכן, הגוף הרפה את המתח ועלתה בי שמחה – על כך שסוף כל סוף אני יכולה להרשות לעצמי להיות כמו שאני, אפילו אם זה שונה מאוד מהזרם הכללי.

אחרי ההרפיה עבדנו על העמקה לתוך מתיחות השרירים. הקפדתי לעשות הכל בקצב ובמשך שמתאימים לי. בעוד שכולם שוהים בתנוחה זמן ממושך, ביצעתי תנוחות אחרות כשהרגשתי שזה הספיק לי.

בשלב מסוים המורה אמרה משהו על הגרביים. מבטה היה מוסט מעט הצידה, כך שחשבתי שהיא מדברת אל מישהו אחר בכיתה. לרגע הסתכלתי מסביב ופתאום קלטתי שאני היחידה שלובשת גרביים. הרגשתי שוב את תדהמתה של המורה. די הגיוני. יום קיץ חם. מי יעלה בדעתו, שלמרות זאת רגליי קרות מאוד.

בהפסקה המורה ביקשה לא לדבר וכולם התפזרו. הייתי עייפה מהתרגול הממושך והחלטתי לנוח מעט בשכיבה. כשהשיעור המשיך ואני שהיתי פחות ופחות זמן בכל תנוחה, המורה הסתכלה עלי בדאגה ושאלה: "האם את חולה?" "לא, אני פשוט רגישה מאוד וזקוקה להתאמה אישית של התרגול", רציתי להגיד לה. אבל פניה היו כבר מועדות אל תלמיד אחר. אין זה דבר פשוט להקדיש תשומת לב לכל אחד באופן אישי כשבאולם נוכח מספר כה רב של תלמידים.

יצאתי מהסדנא עם סיפוק רב. בעבר נמנעתי מתרגול בקבוצות גדולות עם מורים שאני לא מכירה. תמיד הרגשתי שונה מאוד ולא מובנת על ידי המורה. הם חשבו שאני רגישה מדי ושאני מסוגלת ליותר, בזמן שאני הרגשתי צורך בהתאמה מיוחדת של תנוחות היוגה. היום אני מתרגלת יוגה בשיעור כלשהו בדרך שמתאימה לי באופן אישי. ואם לשנייה עולה הפחד להיות שונה או לא לענות על הציפיות של המורה, הוא כבר אינו שולט בי.

את היכולת לראות בשוני הקיים בי את הייחודיות שלי ולפתח דרכים יצירתיות בעבודה עם גופי, רכשתי בזכות הלימודים בקורס מורים ליוגה אצל ציפי נגב. כשפגשתי את ציפי, גיליתי שהיא מדברת בשפה שלי. היא הייתה קשובה מאוד, תומכת ועדינה. היא לימדה אותי לתרגל יוגה באהבה, באמיתיות וברגישות תוך כדי מתן מרחב לייחודיות של הגוף והנפש שלי. כתוצאה מכך, הגעתי להבנה עמוקה יותר של הרגישות שלי, למדתי להגיע אל נקודת שיווי המשקל של העצמי ובזכות זאת התחזקתי פיזית ונפשית.

החקירה של הרגישות שלי הביאה אותי אל ספרה של ד"ר איליין ארון "האדם בעל הרגישות הגבוהה". ד"ר ארון, בעלת תואר שלישי בפסיכולוגיה קלינית וניסיון נרחב בפסיכותרפיה, חקרה במשך 20 השנה האחרונות את נושא הרגישות הגבוהה אצל בני אדם. מחקרה הראה שרגישות גבוהה זוהי תכונה מולדת וקיימת אצל כבין 15% ל- 20% מהאוכלוסייה.

אנשים בעלי רגישות גבוהה מרגישים לעיתים קרובות, שהגירויים שבאים מהעולם החיצוני מציפים אותם ומביאים אותם למצב של עוררות יתר. גירויים אלה יכולים להיות חיצוניים (כגון אור או רעש חזק, חום או קור קיצוניים או ריבוי התרחשויות ואירועים מסביב) וגם פנימיים (תחושת אי נוחות או כאב בגוף או רגשות).

לפי ד”ר ארון, מערכת העצבים של אנשים אלה מאורגנת בצורה שונה מהרגיל. הם מזהים הרבה יותר פרטים ודקויות בסביבתם, ולכן, מוצפים במהירות רבה יותר מאשר אדם אחר. כתוצאה, הם מתעייפים מהר, מגיעים למצב עוררות יתר של מערכת העצבים, יוצאים מהאיזון הרגשי ונוטים לחפש מקום שקט בו יוכלו להיות זמן מה בפרטיות. לפעמים, בשל עובדה זו, מתוך חוסר הבנה, טועים לחשוב שהם נבוכים, מופנמים או לא חברותיים.

כמו כן, לאנשים בעלי רגישות גבוהה קיימת נטייה יותר גבוהה ללחץ ולמתח. יש להם קושי לעשות הרבה דברים רבים בו זמנית ולעמוד בלחץ. הם מרגישים צורך לארגן את חיי היום יום על מנת להימנע ממצבים מציפים. הם חרדים במיוחד מכעס או מעימותים. נוטים לטלטלות של מצבי רוח, בהם למשך זמן קצר הם מרגישים טוב ולאחר מכן, לפתע פתאום, הכול נראה חסר תקווה וחסר ערך. אנשים כאלה חווים אף שינויים דרמטיים דומים באנרגיה הגופנית או בפעילות המנטאלית. לעתים הם מוצאים את עצמם על סף דמעות או פאניקה.

למרות הקושי שחווים אנשים רגישים מאוד בחיי היום יום, היכולת לראות פרטים זעירים רבים מאפשרת להם לחוות את המציאות בצורה מדויקת ומלאה יותר. מוחם של אנשים אלה מבצע עיבוד מעמיק יותר של המידע. הם נוטים להרהר יותר על כל דבר, למיין את הנתונים להבחנות מעודנות יותר. הם הראשונים שמזהים מה כדאי לשפר בתחומים מגוונים, ויעילים, במיוחד במשימות שדורשות ערנות, דיוק, מהירות תגובה והבחנה בשינויים זעירים.

אנשים רגישים מאוד נוטים להיות יצירתיים ואומנותיים מאוד, בעלי אינטואיציה גבוהה, בעלי יכולת אמפטיה ואכפתיות גבוהות, מודעות גדולה לעזרה לזולת, נטייה לחיפוש דרך להתפתחות רוחנית. אנשים אלה הינם בעלי חיים פנימיים עשירים ורב ממדיים, בשל יכולתם לחוות דברים בצורה עמוקה מאוד.

בתרגול יוגה, רגישות גבוהה באה לידי ביטוי באינטליגנציה גופנית גבוהה מאוד. תלמידים רגישים מאוד קשובים מאוד לגופם ומודעים במידה רבה לאיתותיו. אולם, מכיוון שהם חווים את תחושותיהם הפיזיות בעוצמה הרבה יותר גבוהה מתלמיד רגיל, פעמים רבות הם לא יוכלו לשהות בתנוחה זמן ממושך. הם ייטו להרגיש כאבים, אפילו בתנוחות פשוטות מאוד, לכאורה. ישימו לב לתחושות ולכאבים בלתי צפויים במקומות שונים בגופם שיחלפו תוך זמן קצר. אנשים אלה ייטו להרגיש לא בנוח ואף סחרחורת במעבר חד בין תנוחה לתנוחה, במיוחד בין שכיבה לישיבה או לעמידה.

שהייה ממושכת בתנוחה, תרגול נשימות ומדיטציה יהיו עלולים לעורר ולהגביר את תחושותיהם הגופניות, הכאבים הפיזיים או הרגשות העולים תוך כדי התרגול. הם יהיו רגישים יותר לשינויי טמפרטורה באולם התרגול, יתעייפו מהר יותר משיעור אינטנסיבי וממושך. האופן בו המורה מדבר אתם ומתייחס אליהם עלול לעורר אצלם רגשות בעלי עוצמה גבוהה. אחד התסכולים הגדולים של תלמידים אלה משיעורי יוגה ינבע מהתחושה שהם לא מובנים על ידי המורה ומהמחשבה שהשיעור פשוט לא מתאים להם או, יותר נכון, שהם לא מספיק בכושר בשבילו.

מסיבות אלו, קיים צורך בהתאמת שיעורי היוגה לצרכיהם המיוחדים של תלמידים רגישים מאוד. בכל מרכיב של השיעור – תנוחות, נשימות, הרפיה ומדיטציה – קיימת אפשרות של גירוי יתר של התלמיד. במקרה של גירוי יתר פיזי או רגשי, מערכת העצבים נכנסת למצב של עוררות יתר שמביאה, בסופו של דבר, להצפה פיזית או נפשית (בהמשך – הצפה). חיוני להכיר בכך שההצפה איננה פחד או חרדה ממאמץ, אלא איתות של מערכת העצבים על כך שעוצמת הגירוי גבוהה מדי עבורה.

כדאי לציין, כי קיים הבדל משמעותי בין מצב עוררות יתר לבין הצפה. במצב של עוררות יתר, הגוף אמנם מאותת מצוקה, אך האדם עדיין מכיל את המצב ויכול להשתמש בכלים לעזרה עצמית על מנת לחזור לשיווי משקל פנימי. במצב של ההצפה, האדם מאבד שליטה ונשאב לתוך החוויה הקשה. בנקודה זו קשה הרבה יותר לחזור לאיזון.

לכן, על מנת לזהות את נקודת האל חזור, טרם בואה של ההצפה, על התלמיד לשים לב לאיתותים של הגוף על מצוקה, ברגע שהם מופיעים, ולשנות את התנהלותו בהתאם באופן מידי, מבלי להמתין להצפה. במקרה כזה, עומדים לרשותו של מורה ליוגה מגוון כלים, העשויים ללמד את התלמיד לזהות טוב יותר את האיתותים של עוררות יתר ולשוב לאיזון.

אנשים רגישים מאוד עשויים ליהנות במיוחד משיעורי יוגה. בכוחו של תרגול, שמבוצע כראוי, לפתח ולחזק חוסן פיזי ונפשי של התלמיד. בהמשך אביא מספר נקודות חשובות להתייחסות, שעלו הן מתוך התרגול האישי שלי במהלך השנים, והן מתוך עבודתי עם אנשים רגישים מאוד בשיעורי יוגה. את הכלים והשפה בהם אני משתמשת אני מביאה מתוך שנים של לימוד עם המורה שלי, ציפי נגב.

המשך לחלק  II של המאמר

המשך לחלק  III של המאמר

.

הקהילה של אנשים רגישים מאוד – http://www.anashimregishim.com


.


ביאטה שבון יהב, תרפיסטית גוף-נפש, מתמחה באנשים רגישים מאוד, מנהלת הקהילה של אנשים רגישים מאוד בישראל https://tnuaitit.com
.

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »